<h1>תשובות חכמי פרובינציא דיני שטרות סימן מ"ה</h1>
<h2>דף מב.</h2>
תשובת שאלה שהשבתי לנבון החכם ר' יצחק ב"ר אבא מארי זק"ל ממרשילייא. הכי כותבין נאמנות בשטר, כל זמן ששטר זה בידו בדלא קריע או בדלא כתיב אגביה דפקיעא היא או ביד הלוה נאמן כשני עדים כשרים בלא שום שבועה קלה וחמורה (בעולם) [לעולם], ואמ' הרב ז"ל צריך לכתוב כשרים, דאם לא יכתוב כשרים אלא יהא נאמן כשני עדים, נהי דהלוה לא יכיל למימר אשתבע לי או אם פוגם שטרו אינו צריך לישבע, אבל אם יבאו שני עדים ויאמרו דפרוע הוא זה השטר ומלוה אומר דאינו פרוע הוו תרי ותרי דהמלוה נאמן כתרי ומכחשי אהדדי ואמרי' אוקי ממונא בחזקת מריה ויפסיד המלוה, תמיה ליה הכותב מה שכת' הרב ויפסיד המלוה, והלא במסכת שבועות פ' שבועת הדיינין משמע דחייב הלוה בענין ההוא, דאמ' ליה לחבריה מהימנת לי כבי תרי כל אימת דאמרת לא פרענא אזל פרעיה באנפי תלתא כו', תידוק ותשכח דחייב הלוה, ואפשר דהכי קא' ויפסיד המלוה או ישבע כדין פוגם שטרו דבטיל הנאמנות, ולכך כותבין כשרים דהמלוה יהיה כשר יותר משני עדים, דודאי אם שני עדים יכולים להכחישו נמצא המלוה אינו כשני עדים כשרים. ולהכי צריך לכתוב לעולם, דאם לא יכתוב אלא בלא שום שבועה קלה וחמורה ולא יכתוב לעולם, היום או מחר כשירצה המלוה לגבות חובו יאמר הלוה ודאי פרעתיו אבל מ"מ המלוה נאמן דכתבתי לו נאמנות ואיני יכול להשביעו ואפרענו, אבל אחר הפרעון אחרים אותו בספר תורה בשם דאם יש ממוני ביד המלוה יהא בחרם, להכי מהני לעולם דבין לפני פרעון בין לאחר פרעון אינו יכול להחרים המלוה בפירוש בשם, אבל מ"מ סתם יכול להחרים כל מי שיש בידו מממוני שלא כדין יהא בחרם ואין ממחין בידו.
